הרגע בו שני הבת שלי בכתה ואני איתה

לפני מספר ימים נפגשנו כהרגלנו שני בתי ואני לפגישת עבודה, בישיבות האלו אנחנו בעיקר מתכננים את הקורסים שלנו, מקפידים בכל קורס להכניס מרכיבים חדשים ונהנים מהרעיונות והיצירתיות שפורחת ביננו, בדרך כלל המפגשים ביננו הם עם הרבה צחוקים והנאה.

אבל הפעם בעוד אנחנו מדברים לפתע החלו לזלוג מעיניה של שני דמעות.
וכאשר אני רואה את זה, כאבא ,מיד עולות גם בי דמעות.

שאלתי: מה קרה?
אני עצובה, אמרה לי שני.

והחלה לספר לי מדוע היא עצובה.

לפני שאשתף אותכם בסיפור, למי שאינו יודע אנחנו מעבירים קורסים והרצאות ומפתחים משחקים שכל מטרתם היא לפתח את החשיבה החיובית, את האופטימיות ולהתחבר אל העוצמות והכוחות הקיימים בכל אחד מאיתנו.

אחד הדברים המרכזיים שעפ'י הגישה שלנו מניעים את בני האדם אלו הערכים.
ערכים הם הדברים להם אנחנו מעניקים את המשמעות והחשיבות הגדולים ביותר.הם למעשה אלו שמעניקים משמעות לחיים שלנו.
לכל אחד מאיתנו יש סט ערכים חשובים.
אנחנו כחברה החיה פה, בישראל, חולקים גם ערכים משותפים, ערכים אלו הם תוצאה של ההיסטוריה שלנו , של המשפחה והסביבה בה גדלנות ומכלול גורמים נוספים.
רק לדוגמא, כאשר אני מדבר על ערכים זה יכול להיות: משפחה, מדינה, כבוד, חברות וכד'.

ובעוד הדמעות ממשיכות לשטוף את לחייה של שני, היא מספרת לי:
"בדרך לפה חשבתי על הכאב של הערבים שחיים במדינה, מה הם חשים כאשר הם שומעים את המשפט "ישראל זו אינה מדינה של כל תושביה", מה זה עושה להם? איזו תחושת חוסר אונים, איזו תחושה של ניתוק, במקום שבו הם חיים מאות שנים. וזה פשוט גורם לי לעצבות ובכי.
עד כמה דווקא אנחנו כעם שסבל כל כך, שמיליונים של יהודים שחיו מאות שנים במדינות כמו גרמניה, פולין, הונגריה והפכו לפתע ללא שייכים, עד כדי כך לא שייכים שהשמידו אותם כאילו אין להם שום ערך אנושי.
עד כמה דדוקא אנחנו צריכים להיות רגישים לסבל של עם אחר, רגישים לתחושת הניכור והדחייה."

התחלתי לבכות יחד איתה.

מי אנחנו אם לא אלו שצריכים לשאת את נס הדגל שכולנו שווים,
שכולנו ללא יוצא מן הכלל בעלי ערך, שכולנו ראויים לכבוד, כולנו זקוקים לאהבה.
אין פה הפרדה בין ימין לבין שמאל, אין זה משנה מה המחשבה הפוליטית שלך.

מושג יסוד ביהדות הוא "ואהבת לרעך כמוך". וחז"ל אמרו שזו בעצם כל התורה כולה.
כבוד.
זה הסוד הגדול, כבוד.
רק כאשר יש כבוד יש תקווה, יש חזון לעתיד טוב יותר.

חשוב לי להבהיר אין פה שום הבעה פוליטית , שום אמירה על אישיות או מפלגה.
יש רק כבוד.
כי אם כל אחד מאיתנו יפשפש בתוך עצמו , רובנו נמצא שכבוד מאוד חשוב לכל אחד מאיתנו,
כבוד=הערכה=התיחסות=אני רואה אותך.

ואם לנו זה חשוב כל כך, והיינו רוצים לחיות בחברה שהערך הזה קיים בה,
הדרך היחידה היא שכל אחד ואחת מאיתנו יהיו הערך הזה.
ולהיות הערך הזה משמעותו לרכוש כבוד לכל אזרח במדינת ישראל, משמעותו לחוש את הכאב שהאחר חש כאשר מוציאים אותו מהכלל, הופכים אותו ללא לגיטימי.

ואת הכאב הזה חשה שני כשנפגשנו ופשוט ישבה ובכתה, ואני יחד איתה.

בהערכה ואהבה רבה

יוסי קדמי

 

 

למשלוח תגובות ליוסי קדמי

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.